תגובה למאמרו של דוד הנשקה במקור ראשון (יומן, 1 ביולי, 2005)

המאמר התפרסם במקור ראשון (יומן, 15 ביולי, 2005, עמ' 15)

מורי פרופ' הנשקה כתב אל החיילים הדתיים המתכוונים לציית לפקודה לפנות ישובים יהודיים ביש"ע. בקריאה נרגשת פנה למצפונם על-מנת להניאם מהשתתפות בפינוי. לדעתו, "ההתנתקות" מהווה "רמיסת המיעוט ודיכויו". עם זאת, מדבריו נובע שאילו היה צידוק, טעם או רציונאל לתוכנית הפוליטית המדוברת, מותר היה לממשלה להורות עליה. אלמלא כן, לא מובן מדוע טרח המחבר והאריך לתאר את חוסר התבונה והתוחלת הטמונה בתוכנית ואת כשליה המדיניים והלאומיים.

בנקודה זו מצוי כשל בניתוח האתי: תבוניות, רווח פוליטי וכדומה אינם יכולים להצדיק "רמיסת המיעוט ודיכויו". תבוניות של מהלך שלטוני יכולה להצדיק לכל היותר פעולה שנעשית ללא שרירות-לב, ושאין לה מטרה לפגוע באזרחים מסוימים שלא פשעו. כזאת היא תוכנית ההתנתקות. הרי גם אם אין בה היגיון מדיני רב, היא אינה מכוונת, כמו מהלכים "סובייטים" שהנשקה נדרש אליהם, לרמוס מיעוט ולדכא אותו. ודאי יש בה כדי לפגוע אנושות בציבור המפונים, אך הפגיעה אינה עולה בחומרתה על פגיעות אחרות המתרחשות ובאות מעצם טבעו של המשטר הדמוקרטי.

המדינה מצמצמת את חירויות הפרט לטובת הכלל וזו היא ממאפייניה המובהקים של כל דמוקרטיה מודרנית. מדוע מותר למדינה לחייב כל נערה ונער, אזרחי המדינה, לשרת שנתיים או שלוש בצבא, להיהרג ולהרוג, לוותר על כל חירויות הפרט ומאידך אסור לה לפַנות תושבים מאזור אחד לאחר?! כל עוד הפעולות השלטוניות נעשות במידתיות ולא בחוסר סבירות קיצוני הן כשרות, גם בשעה שהן פוגעות בזכויות יסוד של אזרחים. וכל עוד לא מדובר בעניינים שעליהם נאמר "ייהרג ובל יעבור", הקביעה אם מדובר בצעד לגיטימי אינה יכולה להיות מסורה בידי כל אדם ואדם, שאם כן "נָתַתָּ תורת כל אחד ואחד בידו"! הערכת הלגיטימיות של פעולות שלטוניות צריכה להיוותר בידיו של בית המשפט העליון, על מגרעותיו, שרק הוא יכול להכריע בשאלות מעין אלו. אי-קבלת פסיקות בית המשפט העליון בעניינים שכאלה, תערער את אושיות המדינה וסופה שתחריב אותה עם כולנו יחד.

כפי שהוסבר לעיל, פרופ' הנשקה עצמו מבין שאין פסול מוסרי מוחלט בפינוי אזרחים. בתנאים מסוימים היה מותר לממשלה להחליט על תוכנית שכזו. כלומר, גם לשיטתו מדובר בויכוח פוליטי-מדיני בשיקולי עלות-תועלת. ועל כן הקורא נותר תמה למשמע ההצעה מרחיקת הלכת: קריאה גורפת לסירוב רבתי שתאלץ את הרוב להימנע מתוכנית "ההתנתקות". לא התנגדות מוסרית מוחלטת אמורה כאן, אלא תעלול פוליטי על רקע תפיסה מדינית מצומצמת.

מבחינה מוסרית, שימוש בסירוב על מנת לכפות על הרוב את גישת המיעוט הִנו פסול לחלוטין. שיטת פעולה זאת, שהיא לטעמו של הנשקה "תמצית נשמתו של משטר דמוקרטי תקין" היא למעשה אלימות שמפגין המיעוט כנגד הרוב הלגיטימי. דרך פעולה זו מנוגדת לערכי תורה ומוסר של ערבות הדדית. ובעיקר, היא מנוגדת להסכמה החברתית שעליה מושתתת המדינה המודרנית, הווה אומר: לקיים את החלטות הרוב, כל עוד אין בהן התעמרות לשם התעמרות בחפים מפשע. מבחינה תורנית, לוגיסטית ומדינית, ההתיישבות במרחבי ארץ-ישראל אינה הפרוייקט האישי של פלוני או של אלמוני ואם החליטו מוסדות המדינה הנבחרים לפַנות שטחים, מוטל על כולנו לקבל את הדין.

תגובתו של פרופ' דוד הנשקה למאמר זה

לחצו כאן לתצוגת הדפסה